(משה שטרמן)

6.2.1941 אנטופול.

ילדים יקרים שתהיו בריאים. אתמול קבלתי מכם גלויה מ-16.12.40 והיום מכתב מ-28.12.40 ושניהם התעכבו זמן רב, העיקר שהגיעו. מה כותבים לכם? ידיעות חדשות אצלנו אין, נעשה מיום ליום יותר טוב, אבל האמת היא הפוכה. אתה רוצה לדעת איך אנחנו עוברים את החורף הקשה – רק הודות לאל. להיפך מאנשים אחרים, אתה הרי מכיר את האופי שלי שאני אדאג לכל דבר, לעתיד. לפני שנה הכנתי קצת עצים ועכשיו יש עם מה להסיק ולהתחמם. אנחנו סובלים כי קשה להשיג עצים להסקה, החברים לא נותנים. העצים משנה שעברה לא היו מוצלחים. מילא, לחם ותפוחי אדמה יש בינתיים. אנחנו לא חושבים על דברים טובים יותר. כמובן מאוד קשה להסתדר. אצלנו יש שכן בחדר הקטן, יותר מזה לא יכולתי לעשות, זה עוד טוב שכך. עכשיו, אברהם, בקשר לבת של עבער, זה ככה – כבר עבר זמן רב מאז שעבער היה אצלי ודברנו, בקיצור הוא העלה את הנושא וניסה לשכנע אותי, ואז חשבתי שהזמן אצלך לא הכי טוב. שולמית מרוויחה מעט, כואב לי הלב וכמעט הבטחתי לו. הוא מיד כתב לאסתר שלו. הזמן לא עומד מלכת. אני רוצה בכל מאודי לסדר שיהיה לכם יותר קל בתנאים של היום. איך שאנחנו חיים היום זה קשה, קשה מאוד, העיקר שאין מה להצטער, הזמן גורם לזה!!

עכשיו יקירי, אתם רוצים לדעת על בריאותי. תודה לאל שאני יכול להתהלך, יש עוד מקום לשיפור הבריאות, אך מה לעשות? אם רוצים לבקר אצל רופא  – ראשית אין רופאים, ושנית אי אפשר לנסוע… אתה יכול לתאר לעצמך שחברך פנחס הוא ה"רופא". הם (הרופא ורעייתו הרוקחת- ר.ש.) לא מתעניינים יותר מדי בחולים. "המלוכה" (השלטון) משלמת להם חודשית ולא יותר מזה!

אנחנו לא יודעים כלום על בעלה של שושנה, האם לקחו אותו למלחמה או למקום אחר. היינו מאוד רוצים לדעת. כתוב לנו קצת בצורה יותר ברורה מה איתו. אנחנו מאוד לא שקטים.

שולמית – אין לי חדשות נוספות לכתוב. אנחנו שמחים שהצלחתם לעבור את תקופת המבחן עם ההכנסה שלך. אני מאמין שעד שמכתבי יגיע תעברו את התקופה הקשה, הלוואי שכבר נשמע מכם בקרוב שאתם מאושרים. אלוהים יעזור לנו לעבור את התקופה אבל מי יודע…

אביכם שמאחל לכם את כל הטוב. משה.תכתבו תשובה מיד מה אתם יודעים על בעלה של שושנה. על הדוד כבר אין מה לשאול..

(פנינה וצילה גוסמן)

יקרים שלי, אבא כתב את המכתב ואני כותבת את דרישת השלום. אני רוצה לשתף אתכם בשמחתי העמוקה על בתי, שתהיה רק בריאה, היא ממש מלאך. היא כבר מדברת קצת, כל הבית מלא איתה. הייתי מוכרחה לקחת על עצמי לכתוב ולתאר הכל, אי אפשר לדחות את זה, אבל זה לא פשוט, צריך רק לחיות את זה. העיקר, יקרים שלי, היא מוצלחת לא רק בעיני, זאת עובדה וזאת האמת. בזמן הקשה כיום הכל מוזר. ילדים לא יכלו להיות כל כך מוצלחים ומוכשרים, מסתכלים על הילדים בדאגה לעתיד ומפח נפש, איזה עתיד מצפה לילדים עם צרות כאלה. אני מתנחמת בחוכמות שלה, שתהיה מוצלחת כבן אדם. רק חסר לנו שמישהו יקנא בנו… אצלנו בבית מרגישים הרמוניה כמו שבן אדם יכול רק לחלום. היום זה הדבר הכי חשוב. אתה אברהמל'ה היית רווה נחת אילו היית רואה את זה. כל העיר מקנאה בנו, הלוואי הלאה (אני מתכוונת אצלנו ואצל אבא).

עכשיו אברהמ'ל אני אכתוב לך קצת חדשות מאנטופול: פנחס התחתן עם גיטל (אבראמשטיקס), שמעון עם מיכלן, אלקע עם זלמן, שיינדל נוביק עם ישראל, גיטל זאק עם אברהמ'ל – הבן של חיה גיטלס. במילה אחת כל האוהבים התחתנו. מכניסים מיטה עם שולחן פשוט ושני כסאות וחיים באושר. פנחס נעשה ה"רופא". הרופא הקודם והערשקע טייבעס (משהעליעס) ועוד רבים התרחקו מאיתנו שם איפה שיש תמיד(מילה לא ברורה)

אחי היקר, שלחתי לך מעט חדשות גם כן. אני מסיימת את המכתב בתקווה שלא נאבד את הקשר, רק שנהיה בריאים ושיהיה לנו כוח וחשק לחיות. תהיו בריאים ותכתבו כמה שיותר. שולמיתקע, אין לנו טענות אלייך, את לא מביישת אותנו. תהיו בריאים אהובים שלנו. מיכאל שלי עסוק והאמת שהוא כבר שכח לכתוב… וצילינקע עוד לא יודעת לכתוב, לכן אני מאחלת בשמם, תהיו בריאים ממני המסורה לכם פעשקע גוסמן.

שולמית, אם תראי איך צילינקע משחקת עכשיו עם הבובה, ועושה פרצופים, זה מחמם את הלב. תהיו בריאים.

(שרה שטרמן)

ליקרים והאהובים שלי אברהם ושולמית!

כבר מזמן מזמן שלא כתבתי לכם כלום, וסוף כל סוף בחרתי לכתוב לכם דרישת שלום לבבית. מה שלומכם יקרים? את החדשות אתם כבר יודעים מהמכתבים של קודמי ומה שנשאר לי לכתוב זה על עצמי. אני לומדת בבית ספר רוסי, מסיימת כיתה שביעית, כלומר שלוש שנים בגימנסיה. אני לא לומדת יידיש בכלל ולכן אני יודעת כבר היטב רוסית. רחל לומדת בבית ספר עברי שהוא אצלנו בלי כסף. המורים אצלנו באים מואסטאק. אני רוצה לסיים את מכתבי. רק שלא תצטערו יקרים שלי, בלבלו לנו כל כך את הראש עם רוסית, גרמנית, רוסית-לבנה שכמעט שכחתי להתבטא ביידיש. אם הייתם יודעים רוסית הייתי כותבת לכם מכתב ארוך. אני מסיימת את מכתבי הקצר ומאחלת אושר בעבודה שלך החדשה שאתה מתחיל. אני מנשקת אתכם אלפי פעמים. סארע (שרה- ר.ש.)

צייטעלע יושבת עכשיו על ידי ומבקשת שאני אכתוב דרישת שלום ממנה. אצלנו כותבים עכשיו יידיש שונה ואתם תתרגלו ליידיש שלי. אל תצטערו אפילו אם יהיה לכם קשה לקרוא את היידיש שלי.

הערה של סבא משה: אני לא יודע אם תוכלו לקרוא את מכתבה של שרה כי היידיש עכשיו שונה.

הערה נוספת של סבא משה: אתה יודע אברהם שהאורח שלנו פליישמן נפטר וצוקרמן מגיע רק לצייטעלע, ברור שחבל שיש אורחים כאלה [הסבר: אצלנו כבר אין בשר, וסוכר יש רק לצייטעלע]..