(חיה מלכה זקוסקה-שטרמן)

16.10.38

יום א' ה-16 אנטופול

אברמל'ה היקר. את מכתבתך מירושלים קיבלנו אתמול בשבת.

אני מודה לך ילדי שאתה משמח אותי בכתיבתך לעיתים קרובות. אני מבקשת ממך בני גם להבא לא לשכוח את הוריך הגלמודים. אני שמחה שכבר סיימת את עבודתך ושאשתך אצל חברתה. עכשיו בני באשר לכסף, אז ככה, אבא שלה היה ביום רביעי והביא לי 850 זלוטי ובזה הוא היה רוצה לגמור.

אבל אני אמרתי לו שלא יעזור לו שום דבר. אם קשה לו עכשיו אני אחכה מספר חודשים.

הוא לקח אצלי את הכתובת שלך. הוא יכתוב לך בעצמו, אבל אתה ילדי אל תוותר.

המצווה הזאת היא שלי או של אבא שלך. תכתוב לו מכתב טוב ותבקש ממנו שיסדר אותנו כאשר יהיה לו יותר קל. ככה תכתוב לו. בהמשך תוסיף כי אצלך נשארו 2 לירות שלה.

הוא הוריד את זה מהחשבון.

הלאה, מה כותבים לך עוד. אבא עדיין ב (שם מקום לא מזוהה) מזה שבועיים. אני חושבת שהוא כבר יחזור הביתה, מכיוון שכבר מתחילים להחמיץ מלפפונים. אני אוספת עכשיו מהחלקה, זה יהיה לא כל כך קשה. שלמה קגן רוצה עכשיו לקחת, הוא נותן 10 זלוטי למטר מתוקים.

אני לא יודעת מה אני אעשה. לבד קשה לי לסדר את הכל. זה עתה רצתי לפשיחובוסט לקבל קש.

מחר אני חותכת את המלפפונים, הכל נופל עלי. אני רוצה שהמכתב ישלח אליך עוד היום. בסך הכל נוזלת ממני זיעה כמים. בפעם השניה ילדי אכתוב לך יותר. אני אסיים, תהיה בריא.

שהשם ייתן שנשמע טובות על הבריאות שלך.

עכשיו באה שרהל'ה מפעשע ומיכאל. בבית נעשה שמח.

 הוא יכתוב לך בעצמו משם. הוא הסתדר עם הפריץ, איך, אני לא יודעת.

אמך הנאמנה שמנשקת אותך אלפי פעמים. חיה מלכה.

לדבורה מסרתי, אף על פי שאסתר נוסעת כבר בשבוע הבא. תהיה לך דרישת שלום.

\