(חיה מלכה זקוסקה-שטרמן)
16.3.1937
ילדי היקר והאהוב, במשך כל הזמן לא כתבתי לך שום דרישת שלום, גם עכשיו אינני יכולה לכתוב לך על הכל בפירוט, מכיוון שאני גם די עייפה. בפעם השנייה אני מבטיחה לך לכתוב על הכל.
אבל דבר אחד אבקש ממך למען השם, שכולנו, זאת אומרת אני ואבא נזכה שיהיה לנו ממך אותו תענוג שהיה לנו מפעשקה שלנו. ואני מאמינה שיהיה לנו, מכיוון שכמו שהבן אדם מתנהג כך השם עוזר. אנחנו קיבלנו על עצמנו שאנחנו צריכים לראות אותך במו עינינו. מן הסתם השם יעזור לנו. אני כותבת לך עם כל הלב. אתה ילדי היית רוצה שאכתוב לך הכל על הסבא. אני לא יכולה לכתוב לך עכשיו, מכיוון שאני מלאת אושר מהחתונה של פעשה, והמחותנים תודה לאל הם מקסימים.
ככל שאני משתוקקת, אני לא יכולה לקחת את עצמי ולכתוב לך על העצב על מה שקרה לסבא.
הוא היה חסר לי מאוד בשמחה, אבל אני הבאתי את ממלא מקומו. זאת אומרת את הדוד לאזה מבריסק. ביקשתי אותו והוא בא כמה ימים קודם ויישאר אחרי שבת. כבוד יותר גדול אי אפשר לקבל מיהודי כזה. הכלל, היינו מרוצים מאוד. שהשם יעזור שתמיד נהיה מרוצים האחד מן השני. בערב הזה היו 3 חופות. אנחנו סידרנו ששלנו תהיה הראשונה, מכיוון שאנשים זקנים אומרים שמי שתופס ראשון יש לו מזל טוב.
השניה היתה אצל זלטקה מזליכוב והשלישית אצל בחורה אחרת. הכלל, היה טוב. אני מסיימת את דרישת השלום אליך. בפעם השנייה אכתוב לך יותר. שנזכה להוביל אותך לחופה. אמך שמנשקת אותך אלפי פעמים.
חיה מלכה שטרמן.
