(משה שטרמן)

19.1.1939

לבני אברהם שטרמן!

את מכתבך האחרון קיבלנו. מה לכתוב לך בעצמי אינני יודע. עברו כבר כמה שבועות מאז שחזרתי מאוטבוצק. זה בוודאי לא היה מזיק אם הייתי נשאר שם עוד כמה חודשים, אבל לצערי לא!

במכתבך האחרון אתה מבקש ממני שאכתוב לך במה כרוך הניתוח שלי. בריאה שלי היה חור גדול בגודל של מנדרינה גדולה. הרופאים הגיעו לידי הכרה שחייבים לנתח. יותר נמוך מן הצוואר יש גומה, עושים חתך באורך שאני מסמן לך כאן _______________ וממנו נמשך גיד מעל לריאה. קורעים את הגיד ומותחים אותו למעלה. יש כאלה שאצלם זה מסתדר, כאלה שזה נמשך לגמרי מעל החור. יש כאלה שאצלם לדברי הרופאים זה מסתדר ב 95 אחוז ואי אפשר למשוך יותר. אצלי זה יסתדר טוב מאוד, זה נמשך מעל כל החור. הרופא אומר שאצלי זה הצליח מאוד, אבל הייתי צריך להמשיך להיות באוטבוצק. עכשיו הריאה עדיין מנופחת וקשה לי לנשום. אני עדיין לא יכול לעשות שום דבר. אפילו לא להתכופף. קצת יותר קל לי עכשיו מאשר מקודם. נתנו לי אמצעים שאני אקח בבית. אני מקווה שבעזרת השם אהיה בריא. חוץ מזה אין חדשות. הערשל עדיין לא חזר מווילנה. מן הסתם הוא יחזור אחרי שבת. הייתי כבר רוצה לראות את העדינות של השותפים. עכשיו, באשר לבואך לפגוש אותנו. היינו כבר רוצים להגיע לרגע הפגישה איתך. לפני שתתחיל לעשות את המהלך תיפגש עם בנו של אביגדור סירוטה שמואל משה. שיינבוים ראה אותי היום, הוא שאל עליך. אמרתי לו שאתה מתכונן לבוא לאנטופול. אז הוא אמר לי ששמואל איבד את הוויזה לאמריקה, מכיוון שהוא היה בפולין. אגיד לך את האמת שלא הבנתי אותו משהו דפק לי בראש. בכל זאת תיפגש איתו והוא יגיד לך הכל. עכשיו מבקש משה שיינבויים שתביא לו את הדברים שנשארו מהירשקה הוא ישלם את כל ההוצאות כמה שזה יעלה. היה טוב אם היית מסדר לשישה חודשים. היית נשאר כאן כל הקיץ. יותר אין לי מה לכתוב, תהיה בריא, אביך משה שטרמן.

גיסתי היקרה רבקה, את מכתבך קיבלתי. תשובה עליו אינני יכול לתת לך. מה שאת כותבת הכל נכון. אבל מה אני יכול לעשות יותר טוב. החיים אצלנו הם כאלה. אינני יכול לעשות יותר טוב. גיסך משה שטרמן.

 

(רחל שטרמן)

19.1.39

לאחי היקר!

אברהם, מה שלומך? מתי כבר תבוא? אני כבר חפצה שיבוא את היום שתבוא אלינו, אבל בשמחה. אצלנו היה האינספקטר העברי, הוא שאל אותנו. אין לי פנאי, צריכה לכתוב את השיעורים עכשיו ערב. אין לי מה לכתוב כי הראש שלי קטנה. שתכתוב לי מכתב

שלום וברכה

דרישת שלום לדודות

ממני אחותך

רחל שטרמן לומדת בכיתה השלישית

בית הספר תרבות באנטופול

(שרה שטרמן)

לאחי היקר!

ראשית כל מה שלומך? סלח לי בעד זה שלא כתבתי אליך זמן כה רב. הלוא צריך אתה להבין שאני כבר לומדת בכיתה השביעית, השיעורים מרובים ואין לי פנאי לכתוב. מה שנעשה בבית הלא ידוע לך מן הורינו. ועכשיו, מה עם בואך אלינו? אני כבר מחכה בקוצר רוח לבואך. כבר חפצתי לראות אותך בין בני משפחתנו ולשוחח פנים בפנים. אחי, מה נשמע בארץ? במה אתה עוסק? אני מוכרחה לגמור כי צריכה אני להכין את השיעורים. דרישת שלום לדודות. מה שלומם? אני נושקת אותך ואותם מרחוק.

ממני אחותך שרה שטרמן