יומן מסע לבלרוס 12-20/8/2009

השתתפו במסע: לאומה וגדעון לרמן. רותי ודב שטרן

הסיור אורגן על ידי   Yuri Dorn

Jewish  heritage research group in Belarus

www.jhrgbelarus.org

המדריכה Bella Velikovskaia

יום ד' 12.8.2009

המראנו מהארץ בשעה 0040 במטוס של חברת בילביה של בלרוס. המטוס היה חצי ריק. הגענו למינסק אחרי 4 בבוקר. אנחנו בתור VIP בעלי דרכונים דיפלומטיים  טופלנו תוך חצי דקה ויצאנו לכיוון המזוודות. לאומה וגדעון נאלצו לבלות הרבה זמן בתחנת הביטוח הרפואי ונאלצו לקנות ביטוח נוסף בעלות של 6 דולר לאדם (לכל התקופה).  עם יציאתנו מאולם המכס פגשנו את בלה, מדריכתנו ואת גרישה הנהג. בשעה 5 בבוקר כבר היינו בדרכנו לברסט. הכביש ממש מצוין, זהו כביש ראשי המוביל למוסקבה.גמענו את המרחק של כ-370 ק"מ בארבע וחצי שעות.. עצרנו פעם אחת לשירותים נוסח הטירונות. הגענו למלון VESTA בתשע וחצי. פקידת הקבלה מאוד נחמדה, הקבילה את פנינו. למרות השעה המוקדמת היא הסכימה לתת לנו את החדרים ואף הסכימה שנלך לראות באילו חדרים מדובר. לקחנו חדרים מסוג סטנדרט והעלות – 43 דולר ללילה כולל ארוחת בוקר.בחדר – שתי מיטות, שתי כורסאות, שולחן, שני כסאות ארון גדול ומקרר. המלון בעל שלושה כוכבים, אינו מדהים, אבל היה מתאים לצרכינו. המקום שקט ומעט רחוק ממרכז העיר (מרחק הליכה ברגל). המגבות שסופקו היו קטנות ודקות (כדאי להביא מהבית מגבות). גם נייר הטואלט היה בצמצום . לאחר קבלת החדרים יצאנו עם בלה לבנק להחליף כסף. בלה מאוד נחמדה וניסתה להשביע את רצוננו. ערך הדולר 2800 רובל בלרוסי. לאחר הבנק נסענו לסופרמרקט להצטייד במעט מזון. הסופרמרקט היה "גדול" מבחינתם (בערך כמו הצרכניה בקרית יובל). גודלה של מחלקת הירקות כשני מטר. היה בה בעיקר כרוב ותפוחי אדמה , אבל היו גם עגבניות יפות. המחירים זולים עבורנו. הצלחנו למצוא גבינת קוטג' ויוגורט. אחר כך נכנסנו לשוק הסמוך כדי לקנות כמה מלפפונים.

בלה מדברת כמה שפות, חוץ מרוסית היא מדברת אנגלית טובה, מעט עברית ומעט יידיש.

חזרנו למלון ואמרנו לבלה שאנחנו עייפים ולא נצא מהמלון. היא מאוד שמחה וקבענו שלמחרת בבוקר נצא לדרך בשעה 0900.

מזג האוויר היה מאוד נעים, הטמפרטורה כ-25 מעלות. אחר הצהרים התחיל לרדת גשם חזק והיו אף סופות רעמים.

נחנו מעט ולאחר קפה ועוגיות של לאומה, השתפר מזג האוויר ויצאנו לשוטט בברסט. הגענו עד הנהר. העיר הפתיעה אותנו בניקיונה ובטיפוח שלה. בברסט יש כיום כ-600 אלף  תושבים. בעיר יש שדרות רחבות, ככרות , מדרחוב מהודר, בקיצור היה נעים להסתובב.

בערב נפלנו מעייפות. היתה תקלה באספקת המים החמים, אשר נפתרה רק אחרי יומיים. למרות המיטות הלא –כל-כך נוחות נרדמנו וישנו מצוין.

יום חמישי 13/8/2009 – אנטופול

 

קמנו למזג אויר נעים ויפה. ארוחת הבוקר היתה סבירה, וכללה לחם וחמאה, מיץ, סלט קטן, משהו דמוי פנקייק וקפה.

בשעה 9 יצאנו לדרך לכיוון אנטופול.

הגענו לאנטופול לאחר כשעה נסיעה בכביש מצוין. נסענו לתמרה. תמרה היה בעבר מורה להיסטוריה ולמרות שאינה יהודיה היא מתעניינת בתולדות היהודים שהתגוררו במקום. היא אוספת מסמכים ותמונות. תמרה עובדת עם ילדים בעבודות יד למיניהן. במקום יש מוזיאון קטן של העבודות, נול לאריגה, וכלי עבודה בהם השתמשו בעבר. מסרתי לתמרה את אלבום התמונות שהכנתי והיא היתה מאוד מרוצה והתעניינה בכל התמונות.

תמרה יצאה איתנו לסיור בעיירה. בקרנו בבית משפחת שטרמן. הדיירים היו מוכנים לבואנו וקבלו אותנו מאוד יפה. הדיירים הנוכחים גרים במקום משנות השבעים ואינם זוכרים את תקופת היהודים. הם שיפצו את הבית במשך השנים והעבירו את המדרגות  לצד האחורי של הבית. בבית שלושה חדרים והול כניסה. תנור החימום הוא התנור המקורי.

נסענו לאנדרטה להרוגי השואה שהוקמה במרחק קטן מהעיירה. במקום ישנם שלושה קברי אחים. הדלקנו נר זיכרון ושמנו את דגל ישראל. עכשיו צריך לדאוג לשלט בו יצויין שבאנטופול נהרגו כמה אלפי יהודים. המקום מגודר ונקי, כנראה שהוא מטופל על ידי בני נוער המתגוררים בעיירה.

נסענו לשלושת בתי הקברות. האחד כבר אינו קיים ובמקום נבנתה גינה ליד בית ספר עם פנימיה לילדים קשי חינוך. ליד בית הספר עומדים על תילם הבניין ששימש לתלמוד תורה ובניין בית הכנסת.

בבית הקברות השני יש מצבות די רבות אולם כמעט שאי אפשר לזהות את הכתובות על המצבות. המקום מגודר ומסודר פחות או יותר.

בבית הקברות העתיק מצאנו מצבות בודדות זרוקות. העשב גבוה מאוד וכנראה מכסה חלק מהמצבות. המקום אינו מגודר ואינו מסומן ונמצא יחסית רחוק מהעיירה.

הלכנו לבקר את וורה אוכריץ שהיא כיום בת למעלה מ-100 שנה. וורה הצילה את עירית צ'רניאק בתקופת השואה.היא סיפרה את סיפורה ובלה תרגמה. לאחרונה היא נשדדה והוכתה על ידי בריונים והייתה מאושפזת בבית חולים. למקום הגיעה גם השכנה נג'זדה העוזרת מאוד לוורה. ראינו את באר המים בחצר, אכלנו תפוחים מן העצים והמשכנו בדרכנו.

בקרנו בבית של תמרה. יש לה תמונות מאנטופול הישנה. סיירנו בעיירה, ראינו את המקום שבו היתה ככר השוק, כיום נבנו שם בתים חדשים.

נסענו לאכול במסעדה המקומית. היה אוכל טרי וטעים – סלט ירקות, מרק כרוב, חתיכות דג מטוגנות, שניצל על פירה קומפוט ושתיה. המחיר ל-7 אנשים היה כ-100 שקל.

לאחר הארוחה הורדנו את תמרה בביתה, נכנסנו לחנות הכלבו המקומית, נכנסנו לכנסיה הפרובוסלבית .  ניסינו לטייל מעט ברגל אולם ירד גשם חזק והטיול לא היה יעיל. נסענו לראות היכן התגוררו ישראל צ'מרינסקי והרשל שטרמן ועזבנו את העיירה.

חלק גדול מהבתים נשארו כמו בימים ההם, בתי עץ. חלקם שופצו אבל כנראה שברובם אין מים זורמים והשירותים מחוץ לבית. בבתים יש חשמל וראינו גם טלויזיות ומחשבים. שירות האינטרנט מאוד איטי ויקר. החנויות מאוד עלובות.

בדרך חזרה נכנסנו לעיירה הורודץ. העיירה הזאת נראית ממש כמו שכנראה היתה לפני מאה שנה. כל הבתים בתי עץ עלובים, ברווזים מסתובבים על הכביש. צלמנו ונסענו חזרה לברסט.

בערב יצאנו לסיור רגלי בסביבה. הגשם קצת הפריע אבל שוב התרשמנו מיופיו של המקום. מדרחובים יפים מלאים בערוגות פרחים, כבישים רחבים ובתים משופצים וצבועים. בדרך שתינו קווס, הנמכר ברחובות מתוך חביות ענקיות. לקווס יש טעם  המזכיר בירה שחורה , אבל הוא יותר מתוק.

קְווַאס (квас) הוא משקה מוגז, מיוצר מתסיסה של חיטה ושעורה, כמעט ולא אלכוהולי, צבעו שחור וטעמו מתוק. למשקה מוסיפים תוספות כדי לשנות את טעמו,

 חזרנו למלון בשמונה בערב, עייפים ומרוצים.

יום שישי 14/8/2009 שרשוב

יצאנו בבוקר לכיוון שרשוב. בחלק האחרון של הדרך נסענו כעשרה ק"מ בדרך עפר. זאת היתה הדרך שבה השתמשו בימים עברו. הגענו לשרשוב וכנסנו לפגישה אצל ראש העיר. היתה שם גם גברת נג'זדה, שהיתה בעבר ראש העיר ולאחרונה פרשה לגימלאות. שניהם התעניינו מאוד בתמונות ובסיפורים של לאומה. הם ביקשו העתקים מהצילומים ומהקלטת השיחה שהיתה בינינו. ראש העיר הראה לנו תמונות מהעיר, מתוך מחשב משרדו. שניהם קיבלו מלאומה צלחות מקרמיקה ארמנית. ישבנו שם כשעה וחצי. אגב, בבנין זה אין מים זורמים וכדי לשטוף ידיים לוקחים מים מתוך דלי. השירותים נמצאים בחצר והם כמובן שירותים "צבאיים", ללא מים. גם התושבים השכנים משתמשים בשירותים אלו. משם נסענו לכנסיה הפרבוסלאבית. פגשנו את הכומר. הוא דיבר איתנו בכניסה לכנסיה, בעמידה. ראש העיר לשעבר התלוותה אלינו לכל הסיור בשרשוב.

מהכנסיה נסענו לגברת זקנה ביישוב סמוך. בלה ניסתה לדובב אותה ולשאול לגבי היהודים שחיו במקום. היא זכרה את היהודים אבל לא זכרה את המשפחה של לאומה. התרשמנו מהחצר ומהגינה שלה. בחצר נמצא גם בור מים, כדוגמת הבורות המצויים בכל הבתים. הזקנה וחברתה קיבלו מתנות נוצריות מלאומה.

נסענו לגברת נוספת בת 90. היא קבלה אותנו בחמימות בסלון ביתה. מאוד התרגשה מהאורחים רמי המעלה. היא זכרה שמות רבים של יהודים שהיו חבריה בילדות וכל הזמן הדגישה שהיו ביניהם  יחסים טובים מאוד (בלה אמרה  שתמיד הם אומרים זאת כי המבקרים היהודים אוהבים לשמוע זאת). עשינו סיור קצר בביתה. יש לה תנור גז במטבח אולם גולת הכותרת היתה הפריפצ'יק, שזה התנור שבו אופים לחם וכל מיני מאכלים ומעליו אפשר לישון, כי זה המקום החם ביותר בבית.

אכלנו ארוחת צהרים במסעדה המקומית. עם כניסתנו הכריזה בלה שבמקום זה יש שירותים ומים זורמים. זה היה חידוש מרענן  עבורנו. אכלנו מרק בורשט (חמיצה) חם, לטקס עם שמנת, עוף וסלט. המחיר היה פחות ממאה שקל ל-7 סועדים. אחרי הארוחה הלכנו לבית התרבות המקומי שם קבלנו הסבר קצר על ההיסטוריה של המקום. נפרדנו מגב' נג'זדה. נסענו לבית הקברות. המקום מגודר בגדר ירוקה כדוגמת בית הקברות באנטופול, אולם בין המצבות צומחים עשבים רבים. המצבות מפוזרות על פני שטח גדול מאוד ולא ניתן לקרוא את הכתוב על רובן. ניסינו להדליק נרות זיכרון אולם הרוח לא אפשרה זאת. שמנו כמה דגלי ישראל ועזבנו את המקום. עשינו עוד סיור קצר בעיירה. לאומה מצאה את הבית של סבא שלה ובזאת הסתיים הביקור. חזרנו לברסט. לאחר מנוחה קצרה בחדרים יצאנו ארבעתנו לשוטט בעיר. שוב עברנו במדרחוב היפה ומאוד נהננו הפעם כי לא ירד גשם ויכולנו לטייל בכייף.

שבת 15/8/2009 ז'בינקה, זקוזייל,דרוהיצין וחומסק

נסענו לז'בינקה. מז'בינקה הגיע לאנטופול מיכאל גוסמן שהתחתן עם פנינה שטרמן.  כיום זוהי עיר די גדולה ויש בה בתים חדשים ומודרניים. יש עדיין בתים רבים שנשארו מהתקופה שלפני המלחמה. אין בית קברות יהודי. ליד בית הקברות הנוצרי  יש אנדרטה לציון כל אלו שנהרגו במלחמה, אבל אין שום איזכור ליהודים. קרוב לוודאי שבקרבת מקום לאנדרטה נרצחו יהודי המקום.

נסענו לזקוזייל. לפי מכתבים שבידי גרו בעיירה זו פנינה ומיכאל גוסמן יחד עם בתם צילינקה. פגשנו "צעירה" בת למעלה מ-80 , רוכבת על אופניים. לאחר ששאלנו אותה אם היא זוכרת שגרו במקום יהודים היא לקחה אותנו לאמא שלה, בת 104. מצאנו את האמא בחצר מלאה באווזים, שואבת מים מן הבאר. היא זכרה שעבדה אצל יהודים וזכרה את השמות דוד וזיידל. היא עבדה אצל יהודים עשירים שנסעו לפלשתינה ולאמריקה.

פגשנו גם אדם בן 81 אשר סיפר לנו שבמקום לא היו בתי כנסת ובית קברות. היהודים התפללו בבתים. הוא זוכר שהיהודים היו מניחים תפילין. הוא סיפר עוד שבזמנו ידע לדבר יידיש. הגרמנים שלחו את היהודים לדרוהיצין, חומסק ואנטופול. כשנפרדנו אמר לנו "זיי געזונט".

המשכנו לדרוהיצין. במרכז העיר פגשנו מורה להיסטוריה שבאה לספר לנו על תולדות היהודים במקום. בדרוהיצין היו כאלף יהודים מתוך 6000 תושבי המקום. כיום גרים במקום כ-25 אלף תושבים.

טיילנו איתו ברגל קרוב לשעתיים, ברובע היהודי לשעבר. מבית הקברות נשארה רק מצבה אחת שאי אפשר לקרוא את מה שהיה כתוב עליה. הגענו לקבר האחים, שם נמצאת אנדרטה לזכר יהודי המקום והסביבה שנרצחו במקום.  הסתובבנו בגטו, ראינו את הבית אשר שימש כבית הכנסת והיום הוא בית מגורים. ראינו את בית משפחת ורשבסקי ובתים נוספים בהם התגוררו בעלי מקצוע שונים. בדרוהיצין היה גם שוק לממכר סוסים אליו באו למכור ולקנות מכל הסביבה. אחרי ארוחה קלה נסענו לחומסק. זוהי עיירה קטנה. בקצה העיירה יש שתי אנדרטאות ליהודים שנרצחו במקום, ביניהם היו יהודים שהגיעו משרשוב. עברנו בעיירה, ראינו את הבתים הישנים והקטנים. חזרנו לברסט. בערב יצאנו למדרחוב וישבנו קצת בבית קפה. העיר תוססת ומלאה צעירים.

יום ראשון 16.8.2009 פרוז'אני מלץ'

נסענו לפרוז'אני. נכנסו למוזיאון כדי לבקש פרטים על המפה הישנה של פרוז'אני. שם מצאנו בחורה שהסכימה להתלוות אלינו לסיור בעיר. נסענו לבית הקברות. בית הקברות מוזנח למדי ואי אפשר לקרוא את הכתוב על המצבות. ליד בית הקברות יש אנדרטה לזכר הנספים. הדלקנו נרות זיכרון ותקענו באדמה מספר דגלי ישראל. משם המשכנו לכיכר השוק. הכיכר מתחילת המאה העשרים עדיין קיימת  ניסינו לחפש בתים בהם גרו קרובים של לאומה, אבל כנראה שהבתים נהרסו במשך השנים. צילמנו בתים ישנים שעדיין עומדים על תילם. לאחר מכן הלכנו לשוק המקומי. שוטטנו מעט בין הדוכנים ויצאנו לדרך לכיוון מלץ' MALECH . ממלץ' הגיעו כמה מבני משפחת פומרנץ, וייתכן שגם יעקב לייב שטרמן, סבא של אבי הגיע משם.  במלץ' פגשנו מורה להיסטוריה אשר סיפרה לנו  על ההיסטוריה של העיירה. ראינו אצלה רשימות של אנשים שחיו במקום בסוף המאה ה-19 . ביניהם היו כמה ממשפחת פומרנץ. מהעיירה הזאת ניצלו  רק שלושה יהודים. הלכנו יחד עם המורה לאנדרטה לציון ההרוגים ממלחמת העולם השניה. ליד האנדרטה מצאנו גם לוח לזכר היהודים שנרצחו במלחמה. יהודי מלץ' הוסעו לברונה גורה והושמדו שם. הדלקנו נרות זכרון ותקענו דגלי ישראל. לאחר מכן סיירנו בין בתי היהודים שנשארו עומדים על תילם. בקרנו באחד הבתים. לדברי התושבים הם שיפצו ושינו את הבית מבחוץ אולם בפנים הכל נשאר כמו בתקופה בה התגוררו היהודים. צילמנו בתים רבים וייתכן שבאחד מהם גרה משפחת פומרנץ (ישראל?). המורה צילמה אותנו למזכרת וקיבלה מאיתנו מתנות קטנות מישראל, כפי שנהגנו בכל יתר המקומות.

חזרנו לברסט. הלכנו לאכול במסעדה יפה מחוץ לעיר. היה אוכל טעים וזול (13 דולר לזוג, כולל טיפ).

בערב יצאנו לטייל רגלית במשך כשעה וחצי.

יום שני 17.8.2009 קוברין פרוז'אני וברסט

יצאנו בבוקר לקוברין. ליד שרידי בית הכנסת נפגשנו עם יורי קפלן, יו"ר הקהילה היהודית. נכנסנו איתו למבנה בית הכנסת. המבנה גדול מאוד וכנראה שהיה מפואר. נעשו בו שינויים במשך השנים כאשר המקום שימש כמבשלת בירה. נבנו קירות פנימיים אשר לא היו במבנה המקורי. כיום אי אפשר לדעת היכן היה ארון הקודש, אין שום זכר לשימוש המקורי. נסענו עם יורי לראות את שרידי בתי הכנסת האחרים שהיו בקוברין והיום משמשים כבתי מגורים. נסענו לבית הקברות היחיד שנשאר מתוך שלושה בתי קברות יהודיים שהיו במקום. בית הקברות מוזנח מאוד ואפילו אינו מגודר. את רוב המצבות אי אפשר לזהות. עברנו בכיכר השוק וראינו היכן התגוררו היהודים.

מקוברין נסענו שוב לפרוז'אני, שם פגשנו עיתונאית שהתעניינה בסיפורים המשפחתיים שלנו. נסענו איתה לחסידת אומות העולם, אישה בת 80 אשר הצילה בילדותה משפחה יהודית. נכתב עליה ספר על ידי מוריס שריד שניצל ועלה ארצה. הגברת סיפרה לנו את סיפורה, הראתה לנו את הספר ואת המדליה והתעודה אשר קיבלה. השארתי לעיתונאית גם תמונות של משפחת שטרמן באנטופול, ייתכן והיא תפרסם אותן בכתבה שהיא עומדת לכתוב.

נסענו חזרה לברסט. אכלנו צהרים במסעדה מאתמול. לאחר מכן יצאנו לסיור בברסט היהודית. פגשנו את גב' רגינה. היא סיפרה לנו על הנצחת יהודי ברסט. נסענו איתה לאיזור שהיה יהודי, למקום שבו היה בית הקברות. כיום בנוי שם איצטדיון. באיזור בית הקברות נבנו בתים על ידי ורבורג. בבתים אלו נמצאו מצבות רבות ששימשו לבניה. כל המצבות וחלקי המצבות נאספו והושלכו במקום אחד – במצודת ברסט. יש כוונה לבנות מהן מקום הנצחה ליהודים, אולם בינתיים הן זרוקות במצודה בצורה מאוד לא מכובדת ועדיין לא נמצא תקציב כדי לקדם את הפרוייקט. בסיור עצרנו גם במרכז העיר, במדרחוב, שם נמצאו שרידי בית כנסת. היום משמש המקום לבית קולנוע. נעשה שימוש במבנה המקורי של בית הכנסת ובנו מסביבו מבנה מודרני עגול, מזכוכית. נסענו למצודת ברסט. המצודה הגנה על העיר במלחמת העולם השנייה. נפרדנו מרגינה וחזרנו למלון.

יום שלישי 18/8/2009 ברונה גורה , מיר, מינסק

יצאנו מברסט בשעה 9 בבוקר. נסענו לברונה גורה, זה המקום בלב היער, ליד פסי הרכבת, אליו הובאו יהודים מהעיירות בסביבה ומקוברין, ברכבות והוצאו להורג. גם חלק מיהודי אנטופול הובאו לכאן. במקום נמצאות כמה אנדרטאות לזכר הניספים. לאחר הדלקת נרות זיכרון ו"אל מלא רחמים" עזבנו את המקום ונסענו לכיוון מיר.

במיר סיירנו באיזור שבו היו בתי היהודים, עברנו ליד בית הכנסת המכונה "זוכוביצקי" על שם המשפחה שהקימה אותו. במקום שוכן היום מפעל לקרמיקה.  ליד בית הכנסת הנקרא " קאלטע שול" נמצא בית הרב. עברנו ליד בנין ישיבת מיר המפורסמת. היום שוכן במקום בית דואר.  עברנו בכיכר השוק ונסענו לבית הקברות הגדול. חלק מבית הקברות מטופל אבל רובו מוזנח, וכמו ביתר המקומות, כמעט ולא ניתן לזהות את שמות הנפטרים. לאחר אתנחתא ליד בית העיריה , שם הופיעו להקת רקדנים ותזמורת. המשכנו בדרכנו למינסק. במינסק התגוררנו במלון בלרוס. המלון מאוד גדול והחדרים קטנים, אבל זה כנראה בהתאם למחיר ששילמנו (74 דולר ללילה לחדר). במלון יש מסעדה טובה בקומה 22 (שילמנו עבור ארוחה טובה 75 אלף רובל שהם בערך 100 שקל) וכן בריכת שחיה נחמדה. המלון מעט מרוחק מהמרכז, אבל ניתן ללכת ברגל.יצאנו לגינה היפה והמטופחת שמסביב למלון, טיילנו קצת בסביבה וחזרנו.

 

יום רביעי 19/8/2009 מינסק

יצאנו עם בלה וגרישה הנהג לסיור במינסק.התעכבנו במקומות שבהם היו בתי היהודים ומוסדותיהם. בקרנו ליד האנדרטה במקום שבו רצחו את יהודי מינסק וכן יהודים שהובאו ממקומות אחרים. בקרנו את יורי דורן במשרדו. בקרנו במוזיאון היהודי המרשים, המתאר בתמונות, במסמכים ובחפצים את חיי היהודים עד השואה, חיי הפרטיזנים, חסידי אומות העולם ועוד. בקרנו במקום שבו היה בית הקברות היהודי. מצבות מעטות ששרדו נאספו במקום אחד ליד האנדרטה לזכר יהודים שהובאו מגרמניה והוצאו להורג במינסק. במקום נמצאת גם אנדרטה נוספת בצורת שולחן וכסא שבורים, המסמלים את שבירתה של המשפחה היהודית.

לקראת סוף הסיור נסענו לסיור פנורמי בעיר. אחרי הצהרים נסענו לשגרירות. נפגשנו עם השגריר, אדי שפירא ועם הקונסול אסף ברכה. לאחר מכן גרישה הוריד אותנו במרכז העיר. נכנסנו לבית הכלבו "גום" ואחר כך הלכנו לאיזור מלון "מינסק". האיזור  יפהפה. נכנסנו לכנסיה האדומה, ירדנו לקניון התת קרקעי והתחלנו לצעוד חזרה לעבר המלון שלנו. קצת התברברנו בדרך ובסופו של דבר הגענו למלון במונית.

 

יום חמישי 20/8/2009 מינסק

יצאנו ברגל, ארבעתנו , טיילנו ליד האגם, האנדרטה שבמרכז האגם, הרובע היהודי, בית האופרה , חזרנו לאט לאט  למלון. בשעה 4 נסענו עם גרישה ובלה לשדה התעופה.