(פנינה שטרמן – גוסמן)
06.1937
אחי היקר,
מה שלומך? קודם כל היה בריא אתה, אחי היקר כי עכשיו אנו נצרכים לאח בריא. אחי היקר, יום איננו דומה ליום. אם לחשוב אינם יכולים להבין מה זאת אומרת לחיות לעבוד להתפרנס להשרף ולחשוב על העתיד. כמו שהאב יכתוב לך אחי היקר מיום שנסעת מאתנו הכל נהפך ועכשיו אנו צריכים לעבוד מבראשית. נשרפנו אחי. בין לילה אחד נהפכנו לבעלי בתים אמיתיים. אינני מאמינה בעצמי למראה עיני כי ביתי וכל מה שהיה יקר לי נשרף עלה באש בין שלש שעות. ונהפך לאפר. היה יום השישי כל היום עבדנו לשבת ובלילה עלה הכל באש. האב וכולנו ישנו, האב נתעורר ובצעקת ייאוש עורר גם אותנו ומבעד החלון ראינו להבות אש עלו מתחנתנו (מטחנתנו).
אינני יכולה עכשיו לכתוב לך כל אשר היה לנו. בעצמך תשער לך. לפני שבוע האב ירק אם (עם) דם, חשבנו שהננו אומללים כי הוא כל כך חולה. עכשיו אחי אינני יודעת על איזה עולם אנו. הטחנה נשרפה, הבית הרפת הכל נהפך לאפר. לא אף פעם בדמיוני ש-4 שבועות אחרי חתונתי אהיה מוכרחה לבקש עזרה במרחקים. הלא כל כך טוב היה לי, הרגשתי את עצמי מאושרה כי מה חסר היה לי. הטחנה עבדה יומם ולילה, כל יום ויום הרווחנו את כמה הזהובים בשמחה כי יותר לא חפצנו. עד היום האומלל הייתי עדיין יחד עם הורינו עדיין לא אכלתי מעמל ידינו אף יום אחד וכבר אחרי החזיון היפה אשר חזינו והכל מן ההתחלה. האש אכלה את עתידנו אשר היה לנו מוכן. כבר אחי אגמור לכתוב כי אפס כוחי לכתיבה כי הנני מרגישה את עצמי רע. מיכאל נסע לביתו לכן אחי אדרוש בשמו בשלומך.
היי שלום אחי שתזכה לשמוע מכתבים יותר שמחים מאתנו.
ממני אחותך פנינה גוסמן.
כתוב לנו מכתב גדול מעבודתך מן הכל כי עיתונים איני קוראה.
