(מיכאל גוסמן)
יום א' פרשת נוח תרצ"ו
10.1936
אברהם היקר!
לא הייתי מתאר לעצמי אף פעם אדם שלא הכרתי ואף פעם לא ראיתי. שנהיה כולנו אהובים ונאמנים כמוך. עלי להיות אסיר תודה על כך שאתה האח של פעשקה (פנינה). לא, אם אתה לא היית מה שאתה, אם לא היה לך אופי כזה אידיאלי זה לא היה עוזר לך.
לפי מה שנמסר לי בקשר אליך, ואני גם רואה דרך המכתבים שלך, אני מאוד שמח שנכנסתי לבית כזה של אנשים עדינים ואידיאליים כאלה. זה אומר שמצא מין את מינו.
אני רציתי לבקש ממך סליחה, אתה הרי מהווה דוגמא לפעשקה, אבל אני בטוח שאתה תסלח לנו ותהיה מרוצה, מכיוון שגם אנחנו מאושרים ומרוצים. שהשם יעזור שנהיה תמיד מרוצים.
משמח אותי שאתה תבוא אם ירצה השם לחתונה שלנו, אפילו שזה עוד ימשך מספיק זמן, אבל בכל זאת תגיע השעה המיוחלת, ואנחנו נכיר אחד את השני. נדמה לי שאני מכיר אותך כבר טוב.
את כל המכתבים שלך קראתי. את התמונות אני רואה כל יום, אבל לדבר עוד לא דיברתי איתך. גם לזה עוד נזכה. אנסה לתאר לך איך זה קרה, איך אני מגיע לאנטופול ומכיר את פעשקה בזמן כל כך קצר. כל כך הרבה הזדמנויות, אני חייב להגיד לך שהכל מן השמים, כי אני אף פעם לא חשבתי להסתדר באנטופול, ועם פעשקה אותו דבר. בהתחלה נפגשנו שלא בכוונה.
אני מאמין שזה נכתב לי מלמעלה. כך קרה שבאתי אליכם הביתה. הייתי יכול להיות באנטופול מספר שנים ולא להיות אצלכם בבית, מכיוון שחוץ מן הבית שלכם יש עוד מספיק שכנים ואני יודע שאצלם לא הייתי, אבל קרה מעשה שהיתי צריך לשלוח מכתב לוורשה, והאבא נסע לשם, ואז הייתי אצלכם ומאז התחילה הכרותינו.
במילה אחת, איך שלא חושבים רואים שזה דבר שנגזר מלמעלה. שה' יעזור שזה יהיה טוב, ושנזכה לנחת. יותר חדשות מיוחדות אין לי מה לכתוב. את החדשות מהבית שלכם הרי יכתבו לך. חוץ מזה שהשדות פורחים. האם זה יהיה בהצלחה או לא אני באמת לא יודע כי אני לא מומחה.
נוסף לכל אי אפשר אף פעם להגיד, כי לא יודעים מה ה' ירצה. מן הסתם יהיה טוב.
אני מסיים את כתיבתי ומודה לך על איחוליך, ושיתגשמו האיחולים שאני מאחל לך.
אני מבקש ממך שתכתוב לי מספר מילים. אני גם מאוד מבקש ממך שתיפגש עם אחותי. היא נמצאת בירושלים בכרם בתי וילנה, דינה כהן. ושתמסור לה דרישת שלום ממני.
תהיה בריא. ממני גיסך הנאמן והעתידי
מיכאל גוסמן
