(משה שטרמן)

16.3.37 אנטופול

לבני אברהם שטרמן!

אני חייב לך תשובה על 2 מכתבים, עליהם לא יכולתי עד עכשיו לענות לך. אתה הרי יודע שזה בגלל החתונה! היינו עסוקים 2 שבועות לפני זה. במוצאי שבת קודש, תודה לאל התקיימה במזל החתונה. השם יתברך שיעזור שלכולנו תהיה נחת מן הזוג הצעיר. לתאר לך איך עברה החתונה, ממש לא אוכל לכתוב לך איזה תענוג היה לנו בעזרת השם. אבל לכולנו כאב הלב שאתה לא היית. גם אתה היית נהנה. חצי העיר הייתה. בכלל את מי שהזמנתי בא, בילינו טוב מאוד. נאמרו דברי תורה, אחרי זה שרו ורקדו עד 6 בבוקר של יום ראשון. הכיבוד היה טוב. החתונה עלתה לי מעל 300 גילדען. היה קשה אבל היה כדאי. היה לנו עונג גדול. את החתונה ערכנו אצלנו, הוצאנו את הכל מן הבית והבאנו 3 שולחנות גדולים מבית המדרש. אורחים היו ל-3 משמרות. תחילה התארחו הזקנים, הם תפסו את כל השולחנות. כשגמרנו עם הזקנים, הם התפזרו לבתיהם. אחרי זה ערכנו לבינוניים עם ילדיהם. אחר כך לפנות בוקר הגיע התור לצעירים, ולכולם היה מספיק. גרמנו לכולם להיות מרוצים. אותך הזכירו על כל צעד ושעל. הצעירים התכבדו טוב. אחרי זה פרצו הריקודים. אל תשאל, כמעט הרימו את הקירות של הבית. הם דפקו לנו בראש כך שעד היום זה רועש לכולם בראשים.

נו, תודה לאל על הכל. אבל אני מאוד נהניתי. העונה של המלפפונים היום גרועה מאוד, זה זול מאוד. חבית עם סוג א' מוכרים ב-13 זלוטי, וסוג ב' ב-10 גילדען. כך שבסך הכל אין פרנסה.

זה קשה מאוד. מספר שבועות לפני החתונה חיינו קשה מאוד. במיוחד 10 ימים קשים. כפי שכבר ידוע לך איזה מקרה קשה היה לנו עם מיכאל. אל תשאל, זה עלה בערך מאה גילדען עד שזה הסתדר. הוא בריא. בשעה שהוא היה חולה כל העיירה רעשה. כולם התעניינו במצב בריאותו. יש לו תודה לאל שם טוב. אומרים שזה מגיע לו בלי עין הרע. הבאתי לו מתנה מוילנה, עור טוב של פרווה למעיל פרווה וצווארון טוב למעיל הפרווה. והוא תפר לו מיד מעיל פרווה נאה מאוד.

מיד כשהוא עבר את העיר הוא פצע את היד וחטף הרעלה, הוא נסע לקוברין והציל אותה. נוצר מצב שאני הצטרכתי לנסוע איתו לוורשה. היה לו אז 40.5 חום. אל תשאל מה שפעשה עברה. היא הייתה אז בקוברין ותפרה בגדים. אבל הכל עבר בשלום. כפי שאתה יכול לתאר לעצמך עברו עלינו כמה ימים קשים. עכשיו אחרי החתונה נתתי להם בינתיים את חדר המיטות הקטן. אני חושב בינתיים לפרנס אותם. העסק שלו עדיין לא גדול. הוא קצת הלביש את עצמו. הם קנו שתי מיטות נאות.

יותר אין להם בינתיים. ראשית אין להם היכן להעמיד את הדברים. שנית המצב הפיננסי קשה, צריך ארון ומזנון. צריכים להיות עם סבלנות.

שנית יש לו בית בזאבינקה, הוא ימכור אותו. אני נותן לו מקום עליו הוא יבנה לו בית. אני רוצה לעזור להם בכל ליבי ככל שאוכל. בינתיים פשוט קשה לי, אבל איני רוצה להרחיק אותם ממני. מפני שאני מרגיש בודד. אין לי עם מי להחליף מילה טובה. אתה רחוק מאתנו, האח ליד הוא מלאך קר.

בסך הכל הייתי רוצה שיהיה על ידי לפחות חתן. אני מקווה שלא אצטרך להתבייש בו. הוא מאוד הגון וטוב. לא מקבלים היום כאלה. יש פרויקט אצלם בטחנה לייצר חשמל עם מכונה חדשה. להתקין אותה במחיר 25 אלף גילדען עם יהודים מקוברין. הם היו כאן אתמול לסכם נקודות. הנקודה הראשונה היא החשובה ביותר. את הקופה הם מעבירים אליו. הם נותנים בו אמון עם 100 אלף זלוטי. ולאף אחד אחר. הוא מוכר גם בקוברין כאדם הגון. האיש מקוברין רוצה לבנות עוד דברים בטחנה. בימים האלה זה צריך להיגמר. אז אני אכתוב לך איך השותפות תסוכם. בוודאי אדאג שיהיו לו אחוזים יותר גדולים. נדמה לי שכתבתי לך כבר הכל בפרוטרוט כפי שאתה אוהב. לפני שבת קיבלנו מרבקל'ה מכתב. כללית היא מבקשת שנכתוב לה מה שלום הסבא. אתה בוודאי מבין שלא נכתוב לה כלום. מן הסתם היא תבין לבד, או שאתה תיתן לה להבין. תדאג לעשות סיכום עם 300 הגילדן..

קיבלתי מכתב ממקסיקו. כותב לי דוד משה שאכתוב לו כמה זה עלה, אז הוא ישלח לי. אני כתבתי לו את המחיר לפני שקיבלתי ממננו את המכתב. כרגיל כתבתי לו עם כמה דולרים יותר מכיוון שהוא חייב לי מקודם. בימים אלה הם יהיו לי לתועלת. בינתיים לא קיבלתי כלום אבל אני מעריך שהכסף כבר היה צריך להגיע. עכשיו נעבור למכתב הישן שפעם כתבת לי, שאני כותב לך עם הפזמון הישן בדבר היותך בארץ ישראל. אתה יכול להאמין לי אברהם. לפי מה שהעיתונים כותבים בזמן האחרון יש הרבה הרוגים וזה חוזר על עצמו. רעדה אוחזת בי מכיוון שאנחנו מצפים כל יום לעיתון ורואים כל פעם בכותרות קורבנות חדשים.

 חלחלה עוברת בעצמותנו. אתה צודק שגם בפולין רע ליהודים. מצב היהודים הוא רע בכל העולם. בכל זאת אם יקרה חלילה שיהרגו את מישהו בוודאי היו מחפשים את הרוצח, והיו מענישים אותו. ובארץ ישראל הרי זה לא המצב. הרגו כבר כל כך הרבה יהודים ולא תופסים אף אחד. זאת הפקרות כאשר רוצח מסתתר מאחורי הגדר ויורים והורגים באמצע היום. או כפי שכותב העיתון שלקחו במושבה 90 פרות וכבשים ולא תפסו אף אחד. אז מה הם מפחדים. הערבים יכולים לעשות להם הכל. קומץ היהודים הם הרי הפקר, ללא השגחה מאף אחד. אין מה להתגעגע לארץ ישראל, למי שאין בבית שום דבר הוא אבוד. אבל אתה עדיין יכולת לחיות היטב. אני מבין שיש לך עגמת נפש מכתיבתי. אבל לי יש יותר עגמת נפש כאשר אני רואה כל יום את הבשורות הטובות מארץ ישראל. אז אני פשוט רועד כולי. הלוואי שכל זה יהיה לטובה. תכתוב בכל פעם על עצמך ואל תלך לאן שלא צריך. תכתוב מה אתה עושה. איך עובר עליך הזמן. עכשיו אתה רוצה לדעת איך בוטלה גזירת השחיטה. כרגיל זה יותר גרוע מקודם. זאת אומרת שמחיר הבשר עלה ולא מקבלים כאשר צריכים. אבל שוחטים הרבה בגניבה. מילא, זה אכפת לי פחות מאשר איך זה ישפיע על העסק בוילנה. מה אנחנו יכולים לדעת. אי אפשר לדעת למפרע. תהיה בריא.

ראה מה אני מבקש ממך. שתכתוב לנו כל פעם מכתבים. תהיה בריא

אביך משה שטרמן.

שכחתי לכתוב לך את גודל התענוג בשבת הזאת. באו הגיס שלו והאחות והילדים, והדוד מבריסק. בילינו טוב מאוד, ועכשיו זה כבר כמו אחרי חתונה.