(חיה מלכה זקוסקה – שטרמן, 1936)
ילד יקר, את כל מכתבתך קראנו. לא רק אנחנו אלא כל אלה ששואלים עליך. זה כתוב יפה מאוד, כמו בעיתון. אבל ילדי, על פי העיתון המצב הוא עגום, בפרט שילד של הורים שאין להם יותר מבן אחד ובכל יום יש חדשות אחרות. כאשר מגיע ממך בני מכתב, הרי הוא נמצא בדרך שבוע ואין אפשרות לקבל מכתב כל יום, לכן יש בלב מועקה. פשוט אין אף פעם אומץ לשאול את הכל עליך בני.
מספיק השתלם לי לתת לפעשע (פנינה) חתן ובלבד שאתה תבוא הביתה. שרהל'ה מבקשת ממני שאכתוב לך שהחתונה תהיה בקרוב, ובלבד שאתה ילדי כבר תבוא. היתה שמחה אצל הילדים כאשר אתה כתבת שתבוא לחתונה של פעשקה. הלוואי שהשם יעזור לנו כבר שנתראה בריאים ובצורה טובה. הלאה, מה אכתוב לך.
אתה מבקש ממני שאכתוב לך על כל דבר קטן. תאמין לי ילדי שאין לי סבלנות. אתה לקחת ממני את כל הסבלנות. אף פעם לא תיארתי לעצמי שאוכל לחיות כשילד נוסע מעבר לים. ובכל זאת אני חיה כשאתה בני היקר נסעת והתפרצו זמנים מרים כאלה. פשוט מלחמה. נו, ילדי תאר לעצמך איך הלב שלי והאומץ שלי. עכשיו ילדי הבה נקווה שנתראה בקרוב ונשמח ביחד.
בינתיים הייתי רוצה שתכתוב לי לעיתים קרובות. על עצמי לא אכתוב לך, כי אבא כבר כתב לך הכל ופעשע עם החתן יכתבו גם. אבל רוחל'ה אומרת שאתה כותב לשרה'לה דרישת שלום יותר טובה, בגלל זה היא לא רוצה לכתוב. בזה אני מסיימת את דרישת השלום שלי.
תהיה בריא, שהמכתב ימצא אותך בריא.
אמך הנאמנה חיה מלכה שטרמן
