(משה שטרמן)
אנטופול 3.8.1936
לבני אברהם שטרמן
אנחנו תודה לאל בריאים, נדמה לי שמזמן לא כתבתי לך. אם באמת מזמן, אז אתה צריך לסלוח לי. אצלי עכשיו שיא העבודה עם המלפפונים. כפי שאתה יכול לתאר לעצמך לקחתי אלי אפילו לועס* מקיבוץ. בכל זאת יש לי הרבה עבודה. הרבה לא אכתוב לך כי יום שלם הסתובבתי מספיק על יד החביות, ואז פשוט קשה לכתוב. ככה אין חדשות, הכל כמו שהיה. מן החביות אני חושב אתפטר השבוע. אולי ישאר מעט לשבוע הבא. זה רץ מהר, זה גדל מהר מאוד. בחוץ חם מאוד וגשם יורד לסירוגין. מה אעשה הלאה בעצמי אינני יודע. אי אפשר לקבל חביות אפילו עבור כל הון. שנית, קשה עם מימון. שלישית אינני יודע אם כדאי להתאמץ ולקנות עוד חביות. כפי שזה נראה מן המין הזה לא יחסר. בפולין הגנים נראים לא רע. אני משאיר את זה בינתיים לטבע. אני אראה בעוד כמה ימים. בסך הכל יהיו לי 350 חביות, ועם לייבעל 150. על מצב הגנים כתבתי לך כבר הכל. החתן, אם יש לו זמן עוזר גם הוא קצת. לימדתי אותו לסגור חביות בדפיקות! עכשיו כבר מבלבל את המוח העסק הוילנאי, העונה כבר עומדת בפתח. כך עובר הזמן. כפי שידוע לך אברהם כך אני מרגיש עד שתעבור הסערה. תהיה בריא, אביך משה שטרמן.
אני מודה לך שרצית לשלוח לי מספר לירות. שישארו עבורך, כי כפי שאני מבין אתה עצמך לא גביר גדול!
(חיה מלכה זקוסקה-שטרמן)
בני היקר אברמ'לה
כבר יומיים מונח המכתב כתוב ומחכים שאני אכתוב לך דרישת שלום. אז לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לכתוב, והשעה היא כבר 11 והעיניים כבר נעצמות. במשך יום שלם התעניתי מספיק ליד המלפפונים, כך שעכשיו בני לא אכתוב לך כלום. רק אבקש שתסלח לי. בפעם הבאה אכתוב לך הרבה, אבל עכשיו אתה צריך להסתפק בדרישת שלום. בליבי אתה מספיק גדול! ליבי נקרע למחשבה אם חלילה חסר לך אוכל. אתה רואה שאפילו אין לך קרובים בסביבה הקרובה, אפילו לא דודות בקרבתך וההורים רחוקים. הורים יודעים יותר מהר מן הקרובים ביותר. כך למשל קיבלתי בשבוע שעבר מכתב מחינקה, בו היא כותבת מזל טוב. יש לה בשבילי דרישת שלום ממך. כלומר שלך טוב מאוד, יש לך עבודה וכמה אתה מרוויח. בכלל, לך טוב מאוד ואתה מחזיר לה את החוב. נו, האם היא יכולה להרגיש כמוני כמו אמא שלך. למשל, אתה כתבת לנו שאתה מחוסר עבודה והמצב הוא מאוד לא טוב והחיים לא בטוחים. היא נמצאת בת"א ואתה בירושלים, והיא איננה יודעת שמזה חודש אין לך עבודה, ואולי חלילה אין לך איפה לישון ואפילו לאכול. אולי אתה אוכל בקואופרטיב, ואיזה מין אוכל יש שם? בחיים בני זה ככה, אנשים מדברים. תעשה לעצמך טובה ואל תסתכל על מה שאנשים יגידו. תבוא להורים שלך. אתה תהיה אורח רצוי מאוד, לא חלילה מיותר. האם יש לי הרבה ילדים? למה אתה צריך לבזבז את חייך הצעירים בשעה שאתה יכול להיות אצל הוריך, הבן שיש לי.
בזה אני מסיימת את כתיבתי מכיוון שדמעות זולגות מעיני. תהיה בריא ילדי. המכתב הזה שיפגוש אותך בריא. אמך הנאמנה המקווה שניפגש, חיה מלכה שטרמן
*הערה: לועס פירושו אדם שאוכל הרבה ובמהירות, כנראה בחור שנשכר לעבודה מקיבוץ הכשרה בסביבה.
