(משה שטרמן)

(הגלויה נבדקה על ידי הצנזור)

30.8.40 ערב ר"ח אלול, אנטופול.

ילדים יקרים שתהיו בריאים. אני כבר נעשיתי "בעל חוב" גדול, אני חייב לכם תשובה על מספר גלויות. מה לכתוב לכם בעצמי אינני יודע. בקשר לבריאותי, המצב לא הכי טוב, אבל רק שימשיך כך. אתה מבקש ממני לכתוב מה זרענו הקיץ. זרעתי בשבילנו, שיהיה מה להחמיץ (?) אם לא ייקחו את זה. הקיץ היה מאוד יבש, כמעט בלי גשם ולכן יש צמחים שלא צמחו. רק שיאפשרו לנו, אז יהיו לנו מלפפונים בשבילנו. זרעתי רק מעט. הרשויות הורו לנו לזרוע רק מה שאנחנו יכולים לתת להם, בשבילם הכל זה סחורה. מה עוד לכתוב לכם חדשות, יש הרבה חדשות אבל אנחנו לא יכולים לכתוב. החיים השתנו לחלוטין, לא חלילה לטובה. למה אתם לא כותבים כלום לגבי המצב עם הערבים? בכלל איך אצלכם החיים? אני מניח שהחיים שלכם עכשיו קשים כי אין מי שיקנה את הסחורה שלכם. שולמית, אני מבקש ממך לכתוב לי הכל, מה עם הויזה לאמריקה. אני רוצה לדעת הכל. תהיו בריאים, שנשמע רק בשורות טובות. אביכם המאחל לכם כתיבה וחתימה טובה, שהשנה הבאה תהיה כמו שאנחנו רוצים. משה שטרמן.

(חיה מלכה זקוסקה-שטרמן)

30.8.1940

ילדים אהובים, יקרים ונאמנים. במילה אחת אני כותבת לכם שחתיכת הגלויה קטנה מדי. בפרט אולי שיש אפשרות שאכתוב  כמה מילים שהצטברו במשך כל הזמן. בטוח שאין מקום, לכן נצטרך להסתפק שמעומק הלב נזכה לכתוב לכם. דרישות שלום טובות לילדי האהובים. יקרים שלי, אמא שלכם מאחלת נחת…

(הסוף מטושטש)