(פנינה שטרמן-גוסמן. לראשונה כותבת יידיש)

Zakoziel

2.1.39

אחי האהוב

את מכתבך קבלתי אתמול. לדבריך, אברמ'ל אני אדישה לבית. איך זה יכול להיות, אבל אי אפשר לחמוק מהגורל, לכן יש צורך להסתכל על הכל באופן חופשי. אין מקום לבכות מרה.

אחרי ששלחתי אליך את המכתב קבלתי מכתב מאבא. הוא כותב שכבר עבר את הניתוח. אף אחד מאיתנו לא ידע. מיד בקשתי מאמא שתיסע אליו. היא שלחה אקספרס לאבא לשאול לשלומו ואמרה לו שהיא תבוא לבקרו. אבא ביקש שלא תבוא אליו כי חבל על ההוצאות, כי הכל מסתדר בסדר בעזרת האל. לפני שבת קבלתי מאבא גלויה. הוא עדיין שוכב במיטה והוא מקווה לחזור הביתה במהרה. הרופאים נהנים ממנו. כבר לפני שבוע היה צריך לבוא והוא דוחה את שובו. זה מפחיד אותי. הוא כבר קם מהמיטה אבל כבד לו על הלב. אנחנו מעריכים שהוא כבר יבוא לשבת הקרובה. אני ומיכאל ניסע הביתה ואז אכתוב לך הכל.

אנחנו מקווים שאלוהים לא יאכזב ואבא שלנו יחזור בריא.

אני לא יודעת מה נעשה בבית כי אמא אינה כותבת לי למרות בקשותי. תמיד אני צריכה לנסוע בעצמי כדי להיוודע מה נשמע בבית. רחמנות על אמא, היא עובדת קשה ויש לה בעיות כספיות. לאף אחד אין בלבול מוח כמו שיש לה. אבא כבר לא יודע שום חשבון. הכל הוא מעביר לאמא. אני מניחה שאבא ייקח על עצמו אם הוא יוכל לנסוע.

אצלי, אחי היקר אין חדש. זה ייקח זמן עד שיהיה טוב. עדיין לא החזרנו את החובות.

הם ראו שאבא חולה אז כולם באו אליו לדרוש את הכסף ואז אבא היה מוכרח למכור מלפפונים, תאר לעצמך. אבל זה לא נורא. אנחנו לא נפסיד.

הכתובת המופיעה על הגלויה:

אברהם שטרמן אצל רבקה זקוסקה

רח' תבור 20 אצל אברהלר

חיפה – הדר

Palestyna

החותמת על הבול: 2.1.39 Zakoziel