לי כבר אין מאמריקה שנתיים אף מכתב. 29 באוקטובר, 1940

(משה שטרמן)

29.10.40

ילדים יקרים שתהיו בריאים, מצבנו הוא כרגיל. כולנו כמו תמיד תודה לאל. שנית מה לכתוב לכם מרחוק. יש יותר מדי מה לכתוב. אבל אני מאוד הייתי רוצה לדעת מה אתם עושים. האם אתה עוד צריך לעבוד הרבה בבית חולים הדסה ללא תשלום. הלוואי שתוכל לבצע את התוכנית. אני חושב שבשבילך בוודאי יהיה יותר טוב מלהסתובב ולחפש עבודה. תכתוב לי אם יש לך משהו מאמריקה. לי כבר אין מאמריקה שנתיים אף מכתב. עבודת השדה אצלנו כבר הסתיימה. עדיין אין אצלנו כפור חזק. שולמית, אולי אין לאברהם זמן, אז אני מבקש ממך שתכתבי מכתבים לעיתים יותר קרובות. הייתי מאוד רוצה לדעת מה המצב אצלכם. לדעתנו אתם עומדים היטב. אין לי סבלנות לכתוב. המצב הוא לא הכי טוב. תהיו בריאים. אביכם משה.

אברהם, תמסור דרישת שלום לדוד ליפשיץ בתו קנתה אצלי שלושה מטר תפוחי אדמה לחורף. אלה החיים שלנו עכשיו. דרישת שלום מכולם. אני מקווה לשלוח את הגלויה ולכן אף אחד נוסף לא כתב.