אתר זה מביא את תרגום ההתכתבות הענפה בין אברהם שטרמן (אבינו, סבנו) לבין הוריו ואחיותיו שנשארו בביתם שבאנטופול, פולין (לימים בלארוס). בידינו נמצאו המכתבים שהגיעו מאנטופול, רבים מהם כתובים בידי אביו משה שטרמן, ואחרים בידי אמו חיה מלכה (לבית זקוסקי) ואחיותיו פנינה, שרה ורחל. האבא והאמא כותבים יידיש, האחיות כבר ידעו עברית ולעתים כתבו בעברית.

במשך שנים רבות העלו המכתבים אבק בבוידעם המשפחתי. אברהם לא שש לספר פרטים על המשפחה שהותיר מאחור, וגם לא דיבר על המכתבים שבידיו. הוא נפטר בטרם עת, בגיל 59, בשנת 1972.

בשנים האחרונות החלטנו לצאת למבצע תרגום והעלאה של החומר לאתר האינטרנט. על התרגום אנו חייבים תודה לאלתר אופיר שסייע לנו רבות ותרגם את החומרים הקשים לקריאה בסבלנות ועניין.

כולנו תקווה שחומר זה ישמש את כל מי שמתעניין בקורות היהודים באירופה שלפני מלחמת העולם השניה, וגם את מי שמתעניין בראייה הפרטית של משפחה יהודית שבנה עלה לפלשתינה-א"י, וכך למעשה הציל את חייו.

נושאים רבים צפים על פני השטח במכתבים: ראשית, ההסתייגות תחילה מהמעבר לארץ ישראל. המצב הכלכלי הקשה בארץ, אי הוודאות הקשה לגבי מערכת היחסים עם הציבור הערבי בארץ, העתיד הלא ברור – כל אלה החדירו ספקות בלבו של כל מי שהגיע לארץ, ובעיקר בלבותיהם של מי שנותרו מאחור. בנוסף, השנים שתחת הכיבוש הרוסי – הקומוניסטי היו שנים קשות לאוכלוסיה המקומית וגם ליהודים. מהמכתבים עולה – במרומז – כי יש קושי רב להתפרנס והדברים אפילו מגיעים לכדי העדר מזון מספק. מכיון שאי אפשר לכתוב את הדברים בחופשיות, מרמזים בני המשפחה על הקשיים עימם הם מתמודדים.

המכתבים מגיעים מבני המשפחה עד שנת 1941, שנת הכיבוש הנאצי. יהי זכרם ברוך.