(פנינה שטרמן – גוסמן)

1937.07.04

יום ראשון

אחי היקר מה שלומך? אצלנו התאספו הרבה חדשות. הדבר הראשון הוא שמיכאל חתם על עיסקה עם האיש מקוברין ועם האיש מאנטופול. שיהיה בהצלחה. השבוע הגיע הזיכיון לחשמל, גם דינמו יש כבר. מחר ואולי היום בערב צריך להגיע השותף ולהתחיל לבנות. מיכאל נסע לגראף פוטוצקי. הוא התחיל לעשות לו חתיכת עבודה, כמה יערות בלי מכונות קציר. זה משתלם מאוד, יש לו שם הוצאות חופשיות. הוא בעצמו יכתוב לך מכתב, הוא ביקש את הכתובת. אנחנו חושבים על המגרש ליד בית הספר, אם  אתה זוכר. העיר כבר מדברת מספיק עלינו. מזל כזה, מיכאל מרוויח 300 זלוטי לחודש. וכאן עובדת לה טחנה. אכן, שיתפקעו השונאים. אברהם היקר, אתה מבקש שיכתבו לך ממקסיקו אם יש לנו משהו. אם היית קורא מה חנה ודוד משה כותבים היית לדעתי מבין שזה היה מתאים שהם כל הזמן שלחו את זה. דוד אומר שהוא צריך לנסוע לבית קיט עם כולם. סך הכל זה צריך לעלות 1,000 דולר. את זה הוא לא יכול לשלוח לנו, ואנחנו צריכים לסלוח לו. חנה כותבת שהיא אוספת בשביל הילדים, ואחותו של בעלה צריכה ללדת במהרה, והבעל שובת, הוא אורג. היא תצטרך לשלוח לה והיא לוקחת על עצמה את העלויות של אחותו. היתה לה חבילה עבורנו, והיא כותבת שהיא שלחה אותה לארץ ישראל. להם אין, כך היא כותבת. בכלל מכתבה עושה רושם שהיא צריכה לשלוח לכולם. ומה ששרפנו, מה הרעש, אנחנו כבר נטכס עצה. אם זה היה המצב הנוכחי לא הייתי כותבת לה אפילו, אבל זה היה הרי מיד למחרת המצוקה הידועה. אז אני כתבתי לה מה שהיה לי על הלב. כותבת היא שמיכאל הוא בריא והוא יכול ללכת לעבוד כמו בעלה. ואבא כבר יטכס עצה. היא הרי לא יכולה, לכן היא שולחת 20 דולר. זאת התשובה של הצד של אמא. אף אחד לא שלח אפילו מכתב תנחומים. אולי נשארנו בלי בגדים. חנה אומרת שרחמנות על הילדים (הגדולים). היא צריכה לשלוח להם ואכן היא שלחה להם. נו, מהצד של אבא שלחו 90 דולר, זה יהיה לסיים את הדירה. זה הרבה כסף. ולמיכאל הוא יפשיר כמה שיחסר לסכום שדיברו עליו. ככה אצלנו בית יפה מאוד. כל העיר הלכה אתמול להסתכל, גבוה, גדול, יפה מאוד. אבל היום משום מה פחד לבכות על ה(מילה לא ברורה).

אברהם היקר, השבוע קרה אסון שהעביר צמרמורת בכולם. האנטישמיות כאן היא בצורה מאוד מסוכנת ומרגישים אותה בכל מקום. ליד קוברין התפרצו בנדיטים והרגו משפחה שלמה. כרתו את הראשים לכולם אפילו לתינוק בן שלושה חודשים. סך הכל הרגו 7 נפשות. שם גם היתה נערה בת 20 מאנטופול, יפה מאוד. אתה לא מכיר אותה, גם אותה הרגו. זה הטיל פחד טמיר על כולם. בחפצים כמעט ולא נגעו. נו! מקווים תמיד לטוב.

אברהם היקר תכתוב לי תמיד מכתבים טובים מחייך. אני מבינה אותך טוב מאוד. אלה לא סנטימנטים, זה אופייני לגיל כזה. לזה מתגעגעים כולם. בוא אברמל'ה הביתה, אני כבר רוצה אותך. על עצמי אכתוב לך פעם אחרת, עכשיו כאילו לא מתחשק. הלוואי והסיכום להבא לא יהיה יותר גרוע. אני מאוד מרוצה, אפילו אחרי השריפה הסתדרתי מחדש ליד אדם שאפשר לסמוך עליו, ושאוהב אותי, ואני… תודה לאל מתחשבים איתו, סומכים עליו ומפקידים בידיו נכסים שלמים, והוא יסדר הכל על הצד הישר ביותר ללא פקפוק, ללא הפסד של רגע. אני מסיימת את כתיבתי. תהיה לי בריא אחי היקר. ממני אחותך פנינה גוסמן.

מיכאל יכתוב לך לבד.