נעשה קר ולהתחמם אין במה. 20 בספטמבר, 1940

ערב ראש השנה  אנטופול 20.9.40

ילדים יקרים שתהיו בריאים. כבר שנה שאנחנו חיים את השנים החדשות. עכשיו הרי הייתי יכול להיות בוילנה. אוי ואבוי לחיים החדשים. את מכתבך עם כמה מילים של רבקה קיבלנו. אצלנו אין כל חדש. אנחנו חופרים את תפוחי האדמה בחוץ כבר נעשה קר ולהתחמם אין במה. בסך הכל טוב…

תהיו בריאים ותחיו לפחות אתם באושר בארץ ישראל.

אביכם משה

אני מאחל לכם כתיבה וחתימה טובה.

(מיכאל גוסמן)

אברהם ושולמית היקרים אני מודה לכם עבור דרישת השלום שלכם. אני עושה את אותם העסקים הישנים ובכלל אין לי זמן לכתוב לכם משהו לפעמים. אני עובד בטחנה שלידנו. אני מרוויח לא רע…

אני תמיד ליד הבית ומבלה עם בתי, ואין תענוג יותר גדול מזה. היא בכלל חזקה וקפדנית. היא רק עושה פיפס וכולנו עומדים ומוכנים לא רק ביום אלא גם בלילה. קורה לעיתים קרובות שהיא עושה לנו השכמה. מה נשמע אצלכם? גם פעשקה וצייטעלע מוסרות דרישת שלום לבבית ומאחלות לכם (משפט לא מפוענח)

מיכאל גוסמן

 

(חיה מלכה זקוסקה-שטרמן)

ילדי היקרים והנאמנים שתהיו בריאים. אח, ילדים כמה שמתחשק לי עכשיו לכתוב לכם מכתב גדול. לדבר עם אהובי היקרים, אבל אי אפשר עדיין. אתם צריכים להסתפק בדרישת שלום שאני כותבת לכם.

(את שתי השורות האחרונות לא ניתן לקרוא)