(משה שטרמן)
4.7.1937 אנטופול
אברהם שטרמן היקר!
את מכתבך קיבלנו. כבר זמן רב שלא כתבתי לך, מכיוון שאני בעזרת השם הייתי עסוק עם הבנייה שלי. בכלל לא היה לי זמן. בכל זאת אני יכול לכתוב לך שבשבת כבר נכנסנו לגור אצלנו בבית. בעזרת השם שזה יהיה בשעה טובה, אפילו שלא הכל גמור עדיין. זאת אומרת שעדיין עושים את כבש המדרגות צריך עוד להניח קטע מן הרצפה, אבל אי אפשר לעשות זאת בגלל כבש המדרגות.
מילא, עוד כמה ימים הכל יגמר. הייתה לי שנה קשה מאוד. מה לכתוב לך עוד בעצמי אינני יודע. אני קניתי 60 חצאי חביות. אני רוצה לשים בתוכם מלפפונים יפים מאוד. אולי תוכל לקחת אותם לארץ ישראל. אף על פי שאני לא בטוח שיהיו מלפפונים, מכיוון שאצלנו יש יובש גדול מאוד. מאז ערב שבועות לא היה גשם. יותר ממחצית התבואה בשדות נשרפה. הגנים עדיין מחזיקים מעמד, אבל מי יודע אם הם ישרדו. יש כבר מקומות שהכל נגמר! וגשם לא נראה באופק. יש שרב גדול מאוד ולעיתים קרובות לילות קרים. לתבואה כבר לא תהיה תקומה. כפי שזה נראה יהיה השנה בפולין יוקר גדול לתבואה. מה שאני לא כותב יכתבו מן הסתם הילדים.
תהיה בריא, אביך משה שטרמן.
הדוד והדודה שלך המקסיקאים הצטיינו מאוד. אחרי מכתב כזה שפעשה כתבה להם אחרי השריפה, נדמה לי שהם בעצמם נזקקו אני בעצמי אינני יודע למה. אבל תודה לאל, הגיע מכתב שמשה צריך לנסוע לבית קייט (דאצ'ה), והוא צריך הרבה כסף. וחנה צריכה לשלוח לגיסה שלה שצריכה ללדת. כך שיוצא שאני צריך לשלוח להם בדיוק כמו חנה.
מילא, מן הסתם נסתפק בלעדיהם.
